<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קס"ה</h1>
<h2>דף כט:</h2>
דין בוסר שנאסר במגע גוי. וכן [מה] שהשיב רבינו תם לרב משולם שהיה אומר דבוסר מותר לעשותו על ידי גוים משום דהוי כמיא בעלמא כדאמר בעלמא [גיטין ל"א ע"א] בשעת כניסת מים לבוסר. והשיב לו רבינו תם דאסור. דאין אנו בקיאים בכך. וגם פעם אחת אירע שלא (בישל הכרמים) [נתבשלו הענבים בכרמים] ולא מצאו רק בוסר ועשו ניסוך לע"ז מאותו בוסר. ומאותה שעה [ואילך] לא הניח לעשות בוסר לגוי. ועוד שמעתי פעם אחת אירע לרבי (שמעון) [שמשון] והביאו לו יין מבושל בלא חותם, והתירו רבינו תם. דלמאי ניחוש, אי משום דלקח מן היין ושם במקומו יין נסך. הא ליכא למיחש, שהרי לא לקח תחתיו מים שלא יבטל טעם היין.
<h2>דף לה.</h2>
לפי שאי אפשר בלא צחצוחי [חלב]. פירש"י משום חלב טמא. ולא נהירא, חדא משום דהוה ליה למימר, אלא משום צחצוחי חלב טמא. ועוד אין נראה (שיעור) [שיערב] חלב טמא שאינו מעמיד. ועוד דקתני מפני מה הוצרכו לאסור גבינה, היינו חלב טמא. נימא [מפני מה אסרו גבינה מפני שיש בו חלב טמא] להכי נראה לרבינו תם לפרש לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי חלב. פירוש לא לניקור הגבינה קאמר רבי יהושע, אלא לניקור חלב שנשמר בתוך גבינה כשההיא נקפה, דלההיא ניקור איכא למיחש אפילו כשהן ישן שלעולם הארס נשאר בתוך הלחלוחית שבתוך הגבינה. והא דלא מסיק לקמן [חלב] שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, משום שהוא לעולם. אבל טעם דניקור פעמים אינו. ומהאי [טעמא] נותריץ (רבנן) [הרבים] שאוכלים [אותם] לפי שמעמידין אותם בפרחים דעכשיו לא חיישי לניקור ובשל סופרים הלך אחר המיקל. מיהו לדידן אע"ג דקיימא לן פירשא בעלמא הוא המכונס, נמי אין לוקחין אותו מהם משום דמאיסא, הואיל ונבילה היא.
